הפרפר ופעמון הצלילה 

הפילוסוף בן המאה התשע עשרה, רלף אמרסון, נחשב ל"אינטלקטואל האמריקאי" הראשון. בהרצאותיו ברחבי היבשת, יצא נגד כל תופעה של התעלמות מהזולת. כאשר תקף את תופעת העבדות ועורר כעס וצעקות בוז מן הקהל, נהג לייעץ למאזיניו: "עצמו עיניים ונסו לדמיין, כי מדובר בבני אדם בשר ודם כמוכם. מי יודע? אולי כשתפקחו את העיניים תגלו כי הם באמת כאלה".

יש להניח כי נציגי חברת הביטוח הראל לא שמעו על משנתו זו של אמרסון. אחרת, קשה להבין כיצד הקשיחו את לבם כאשר טיפלו בתביעתו של גיל צי'בוטארו.

בגיל 25 נפגע גיל קשות בתאונת דרכים.

גיל נחבל בגזע המוח, שותק בכל חלקי גופו ונותר ללא יכולת תנועה ודיבור.

בספרות הרפואית מתואר מצבו של גיל כתסמונת נדירה בשם "LOCKED IN SYNDROME". הלוקה בתסמונת זו, כשיר לחלוטין מבחינה קוגניטיבית ומנטאלית, אך חסר כל יכולת מוטורית לבטא את תודעתו כלפי חוץ ולקיים תקשורת עם הסביבה.

גיל ער למתרחש סביבו. הוא ניחן ביכולות ראייה ושמיעה מלאים. רק חסר יכולת לבטא את המתרחש בנפשו כלפי חוץ. נפשו פעילה, אך "כלואה" בגופו המשותק. אצל גיל נותרה יכולת אחת בלבד: למצמץ בעפעף עין ימין ולהניע קלות את הצוואר. יכולת זו השכיל גיל לנצל כדי לתקשר עם הסביבה. אולם לשם כך דרוש אדם שיחזיק מולו לוח אותיות ויעביר את אצבעו על פני הלוח. כאשר האצבע מגיעה לאחת מן האותיות המרכיבות את המילה שגיל מבקש לבטא, גיל ממצמץ בעינו. כך הוא מצליח לבנות מילים ומשפטים.

אדם כזה, זקוק למטפל ישראלי, שיחזיק את הלוח, מידי פעם, על פני היום, כדי לסייע בידו לתקשר עם העולם החיצון.

מטפל כזה כרוך בעלות כספית. חברת הביטוח הראל, האחראית לנזקי התאונה, סירבה לספק את המימון.

אתה לא שונה ממשותקים אחרים דוגמתך, התריסה הראל בגיל. משותקים כמוך זכאים רק לעובד זר זול שיסעד אותם. לא מגיע לך הלוקסוס היקר של עובד ישראלי.

הראל לא הייתה מהינה להעלות טענה שכזו, אלמלא ההלכה שקבע השופט תיאודור אור לפני 10 שנים, בפרשת אקסלרוד.

נכים קשים, בשיעור 100 אחוז, אשר זקוקים לעזרה בכל הפעולות היומיומיות הם, בדרך כלל, בלשון השופט, "בעלי אותם צרכים". הסיעוד של נכה קשה, הוסיף השופט אור, אינו דורש ידע, הכשרה, או מומחיות מיוחדים. נכה כזה צריך להקטין את נזקה של חברת הביטוח. עליו להסתפק בהעסקה של עובד זר משום שעלותו נמוכה יותר.

השופט אור אפילו מצא "יתרונות" בהעסקת עובד זר, מעבר להיותו "זול".

בשונה מעובד ישראלי, אין העובד הזר עומד בפני הפיתוי לשהות במחיצת משפחתו, שהרי משפחתו מצויה הרחק בניכר. בדידותו של העובד הזר, גורמת ליצירת קשרים הדוקים עם המשותק.

בהתחשב בכל אלה, פסק השופט אור, חברת הביטוח חייבת לממן לנכה המשותק בכל גפיו, רק את עלותו של עובד זר.

מלחמתו של גיל לקבלת עזרה כדי שיוכל לתקשר עם הסביבה לא הייתה קלה. אולם למזלו נפל על שני שופטים אנושיים. השופט ניסים ישעיה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק לטובתו.

הראל לא ויתרה וערערה לבית המשפט העליון.

מצבו של גיל הינו נדיר, מדגיש השופט דוד חשין, ששימש אז שופט בפועל בבית המשפט העליון וכיום נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. עולמו הפנימי צלול ועשיר. אך ללא סיועם של אחרים, הוא נעדר כל יכולת לקיים קשר עם העולם החיצון. מרכיב העזרה בעולמו של גיל הינו קריטי, ויישומו המוצלח של מרכיב זה יכול להביא את גיל להישגים משמעותיים.

השופט מביא כדוגמא, את המקרה של ז'אן דומיניק בובי, עיתונאי צרפתי, אשר לקה בשבץ מוחי ובעקבותיו אובחן כסובל מאותה תסמונת. חרף זאת, הצליח בובי, בעזרת מצמוצי עינו, להכתיב למטפלת שהועסקה אצלו את חוויותיו. אלה פורסמו בספר ובסרט "הפרפר ופעמון הצלילה".

בנסיבות אלה, קובע השופט חשין, זכאי גיל הן לטיפול השגחתי צמוד של עובד זר והן לטיפול נוסף, שיוענק לו על-ידי מטפל ישראלי השולט בשפה העברית, לצורך תקשורת עשירה יותר עם הסביבה.

בסופו של יום, חייב השופט חשין את הראל להוסיף לגיל סכום שיאפשר לו להשיג מטפל ישראלי על מנת שיתקשר עמו בסכום של 7,500 ש"ח לחודש.

למרבה הצער, השופט דוד חשין, לא נותר לכהן בבית המשפט העליון. בינתיים מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. לפחות תושבי הצפון זכו לשופט בעל מזג שיפוטי נדיר, אדם המקיים את אמרתו של אמרסון ורואה בבירור כי מולו מופיעים בני אדם בשר ודם.